פרק 18 – מעגל

ישראל חש שהוא חייב להמס את הקרח, זה לא תפקיד שהוא אהב לבצע, אולם בנסיבות הרגישות שנצבו לפניו, הוא ידע שיהא זה הוגן לידע את מאזדה לפחות בכמה מהפרטים שידועים לו על מה שקורה בספינה 'לאדן' ואם אנשי ספינתו יכולים לברר מה קורה כשאין מפקדת על סיפונה. ישראל חשש יותר מכל מהפיכה בספינה, מה שיחייב נקיטת פעולה מצד ספינות נוספות. מאזדה כאילו קרא את מחשבותיו של ישראל.

– "ישראל, אכפת לך אם אברר מה קורה בספינה 'לאדן'?, הרי כמה מאנשי ספינתי הם מוסלמים והם יבינו טוב יותר את מה שקורה שם. אני מקווה שכמאל קצין הקשר לא יפלוט בטעות שאני כאן."

– "כן, זה יסבך אותך בצרות." חייך ישראל.

מאזדה הרים את זרועו הימנית והקיש קוד על מתקן קטן. המתקן היה מן מכשיר קשר אישי, ניתן היה להזין בו קודים שונים שיועדו לאנשים ספציפיים. היות והוא לא רצה לחשוף את מיקומו, הועבר השידור אל כאמל כשדר קולי בלבד. השדר היה אמנם מקודד, אבל למודי נסיון מההיסטוריה, נקטו חלק ממפקדי הספינות באמצעי זהירות.

ההודעה הקולית הגיעה אל כאמל. אולם לא כאמל הוא זה שקבל את ההודעה. הייתה זו שאקטי העדינה והשקטה. היא ידעה שזו הודעה לכאמל. אך מה תאמר למפקדה? שאקטי ידעה שכאמל מצוי זה עתה על סיפונה של הספינה 'לאדן' ועל כן, שלחה הודעת מצוקה משלה אל המפקד מאזדה.

כאשר מאזדה פיענח את השדר, נעתקו המילים מפיו.

– "ישראל, נראה לי שזה באמת חוזר על עצמו. כאמל בגד באנשי ספינתי, הוא מצוי עתה על סיפונה של 'לאדן'. כנראה שהדברים החלו לקרות לפני שידעתי מזה משהו. בכל זאת שאקטי תועלה עכשיו בדרגה. בה לפחות אפשר לבטוח, אם כי אני פוחד מההשלכות. יש אצלי מוסלמים בספינה. מה אם האיסלם החדש – ישן הזה מגיע לספינה שלי?"

צ'ין הבינה שהמצב מורכב וכהרגלה בקודש, ידעה כיצד להפיק את המיטב ממצבים כאלה. ההשלכות של מפקדת ספינה אחרת שילדה כאן את בנה, הפיכה באותה ספינה ומתן מקלט למפקדת ולקצין הראשון שלה הייו מעין קו אדום שלא נחצה מאז נבנו הספינות. רק 200 שנה חלפו, וכנראה שהזכרון קצר מדי. צ'ין נשאה את עיניה השחורות לעבר כדור הארץ, אותו כדור שהסתיר בתוכו את הסוד הנורא מכל. היא נשמה כמה נשימות עמוקות להסדיר את הדופק והתמונה התבהרה. היא תצטרך לשתף את מאזדה הצעיר במידע על עיר כוורת. הם יצטרכו להזהיר את מי שהם יכולים. אולם כיצד תעשה זאת? כיצד תסביר לאנשי הספינות מה באמת קרה בכדור הארץ?

ובנתיים על סיפונה של הספינה 'לאדן' כאמל החל לספר את אשר קרה על סיפון הספינה 'יוהנסבורג'. כאמל היה שחצן במידה בולטת, בטחונו העצמי והכריזמה שלו הראו שיש על מי לסמוך. אולם אנשי 'לאדן' היו חשדניים. אחד מקציני הספינה 'לאדן' החל לקרוא בכרוז אל שאר יושבי הספינה:

– "הקשיבו, אנשי הספינה 'לאדן' הקרויה על שם השהיד אוסמה בין לאדן!! השהיד אשר הקריב את חייו למען אללה, מהיום אין לנו מפקדת, תח'ריר המופקרת הודחה היום מתפקידה, אשה ללא רעלה לא תעז לפקד על ספינתו של אללה. לא יהיה מפקד אחד בספינה כי אם מועצה. בספינה לא יהיו עוד החוקים של הפחדנים ההם. כל בני הלאומים האחרים מצטווים למסור לנו את הדרגות שלהם, רק מוסלמים המאמינים בכוחו של אללה יהיו קצינים וחוגרים. את התפקידים יאיישו גברים בלבד. רק במשק ובמרפאה נרשה לנשים להמשיך לשרת. הנשים תצטרכנה להתלבש בצניעות. מי שלא תהיה צנועה תידון לעונשים. ספרי קוראן יחולקו לכל מוסלמי. האחרים יהיו בשקט בזמן התפילות."

שאקטי השאירה את הערוץ של כאמל פתוח לכל מקרה על מנת שמאזדה יקבל דיוחח בזמן אמת. הדיווח שלה היה מקודד ובכל זאת, היא חששה לחייה. היא שמעה את הכרוז הקורא בספינה 'לאדן'. מאזדה, כמו שאקטי היה נסער. פניו הנאות נראו לפתע מבוגרות מכפי גילן האמיתי.

–  " חברים, אנחנו בצרות. הייתה הפיכה בספינה 'לאדן'. לתח'ריר אין לאן לחזור. עדיף שהיא תשאר כאן. אצלכם. אני חייב לחזור לספינה שלי, לוודא שאיש לא בגד בי, שלא יקרה שום רע לנאמנים לי. אה, כן, הם הנהיגו שם את חוקי האיסלם הקיצוני. מי שלא מוסלמי בספינה 'לאדן' נמצא כעת בסכנה של ממש."

– " אז צמריך לפנות כבר לספינות אחרות." אמרה צ'ין בשקט.

– "נראה לי שזה מה שצריך לעשות. וכמה שיותר מהר יותר טוב… אולי חלק מהספינות יקחו אליהן את האנשים הלא מוסלמים מהספינה 'לאדן'. את המשך הצעדים נקבע למועד מאוחר יותר." אמר ישראל.

מחלון הספינה 'אברהם אבינו' המשיך כדור הארץ לסוב על צירו, הנוף המפחיד הפך למפחיד הרבה יותר, הזוהר הכחול המסתורי, ענני האבק, ולמטה, למטה הייתה העיר שנותרה משרידי המין האנושי. ישראל חש שזה מעין מעגל קסמים של תקומה והרס. רק שהפעם, במצב הקיים, ידע המעגל עלול להשבר לתמיד. עיר כוורת לא תוכל לאכלס את יושבי הספינות ולהפך. הוא חשב על גודל המשימה שיטיל על רוברט ועל ארין. כי ישראל היה היחיד שידע מיהו באמת רוברט.

פרק 17 – יוהנסבורג

'אברהם אבינו' המשיכה לשייט בחלל, סוריה נותרה הרחק מאחור. מועלם נאנח חרש כשהביט מהחלון אל המזרח התיכון, הים התיכון, או מה שנותר ממנו השתרע למולו, הוא היה יכול לראות קווי מתאר בודדים של מה שהיה פעם, אילו רק רצה להגדיל את התצוגה שלפניו. הוא נזכר בעצב בסיפור המשפחתי שלו, איך אימו לקחה אותו בידיה, מערסלת אותו בעדינות, מצמידה אותו לחזה, יודעת שזו פרידה אחרונה בהחלט, או שמא היה זה אביו, איש שהלך זקוף, וככל שעבר הזמן החל להראות כפוף ואומלל? הוא נזכר בכך בכאב. הוא לא ידע כמה ילדים הוגנבו כך אל הספינות האחרות. ומשום מה, דווקא בספינה 'אברהם אבינו' הוא הרגיש בטחון.

ישראל חכך בדעתו למי לספר את אשר קרה בספינה 'לאדן', הוא היה יכול בקלות לחשוב על הספינה 'אמריקה'. הרי היא הייתה הצויידת והמתוחכמת מבין כל 12 הספינות, אולם הוא חשב על ספינה קרובה יותר. הוא החליט לשלוח שדר לכל ספינה באזור, השדר יהיה קצר ותכליתי.

האות נשלח לספינה 'יוהנסבורג'. הספינה היחידה שעליה היו אנשים מהיבשת ההיא, אפריקה. ישראל ידע שתושבי היבשת סבלו שנים רבות, הרבה לפני המלחמה שהחריבה הכל. ממה שהוא ידע חלקים רבים ביבשת היו נתונים במלחמות שנמשכו שנים. הוא ידע לא מעט על ההיסטוריה של היבשת הזאת, ישראל לא תאר לעצמו שדווקא הספינה הזו תענה לקריאתו. אולם הוא שמח לראות על המסך את מפקד הספינה מאזדה מחייך אליו בחום, על צווארו של מאזדה היה תכשיט זכר לימים בהם היה קיים שבט בשם 'מסאי'.

– "ישראל, שלום כאן מאזדה, מפקד הספינה יוהנסבורג לשירותך."

– " נעים מאוד מאזדה, הייתי רוצה שתבוא לכאן כי הסוגיה רגישה מאוד ורצוי לא לתת לאוזנים אחרות להקשיב."

– "אוקיי, אני כבר מגיע" אמר וחיך חיוך שחשף שיניים צחורות.

הקרן שיגרה אותו היישר אל חדרו של ישראל. מאזדה ראה את מועלם, הוא הנהן לעבר הקצין של הספינה 'לאדן'. מאזדה לא הכיר אותו ולא רצה להביכו. אולם ההכרה חילחלה לרגע למפקד האפריקני הצעיר, הוא הניח שכנראה יש בלגן בספינה מה שהצדיק את הרגישות שנקט ישראל.

– "בואו נשתה משהו."

ישראל החל ללחוץ על מספר כפתורים שהכינו את השתיה הרצויה. כוסות של משקה קר וכוסות של משהו חם. מאזדה היה קצת מופתע לראות את המפקד עושה את זה, בספינתו שלו היו מספר נשים שזה היה תפקידן, הוא תהה למה אין כאלה בספינה הזאת. מועלם כמו ניעור משינה והצטרף לישראל ומאזדה. הוא רצה לספר מה קרה בספינה ולגם באיטיות מהמשקה החם, הוא שקל בדעתו מה לומר.

– "אני מועלם, הקצין הראשון בספינה 'לאדן', קרו כמה אירועים חמורים בספינה שלנו. חשבתי לשתף במה שקורה, כי נשקפת שם סכנה לכמה מהאנישם בספינה. המפקדת שלנו הותקפה והיא נמצאת כאן בטיפול."

– "או, אצלינו בספינה יש גם חילוקי דעות על רקע שבטי, אבל אנחנו נזכרים במה שקרה, מנסים להשתלט על זה. אני מבין שאצלכם זה קצת יותר קשה."

– "כן, יש אנשים שרוצים לחזור לדת ההיא, האיסלם המקורי – כמו שהם קוראים לזה, קצת מקומם אותם שיש אשה כמפקדת ועוד אשה לא צנועה.. וקצין ראשון שהוא בכלל יהוד… אה, יהודי." את המשפט החארון אמר מועלם בתחושה לא נעימה.

– " אז עכשיו הבנת מאזדה ידידי מדוע רציתי שהערוצים ישארו סגורים?"

– "ברור. ישראל. ברור. רק עוד לא הבנתי, לא מספיק שהאיסלם המקורי הזה הרס כבר את כדור הארץ, הם רוצים להרוג את מי שנותר??"

מאזדה ידע רק חלק מהאמת. הוא היה צעיר והחל ללמוד את תפקידו לפני זמן לא רב. מהמעט שידע, הוא לא תאר לעצמו שכמה אלפי קילומטרים מתחתיו יש אנשים בצבעים שונים, בני דתות שונות ולאומים שונים שנותרו מהמלחמה ההיא. כמו שאר מפקדי הספינות ואנשי הצוות שלהן. רק צוות הספינה 'אברהם אבינו', מועלם ותח'ריר ידעו את האמת על עיר כוורת, הם אפילו נפגשו עם רוברט ועם ארין. וכיצד יספר ישראל למפקד הנ"ל את האמת? האם לא יצית הדבר שוב את השנאה הישנה?

לא היה לישראל זמן רב להרהר בכך, כי צ'ין נכנסה לחדר ועל פניה הבעה משונה.

– "ישראל, היא עומדת ללדת."

– " מי עומדת ללדת??"

– " ישראל, תח'ריר הגיעה לכאן כשהיא בחודש השביעי להריון, הפציעה שלה זרזה את הלידה, היא נמצאת כרגע במרפאה."

צ'ין הפנתה את מבטה אל המפקד השחום, היא חשה נבוכה שלא ראתה קודם לכן מי נמצא בחדר. אולם מאזדה רצה להקל את המבוכה שלה וחייך בהבנה.

– "מה המצב של תחריר? נשקפת לה סכנה??"

– "כרכע לא. התינוק לעומת זאת, התינוק קצת בבעיה. זה  בנה הראשון, ואנחנו לא יודעים מי האב ואם תחריר היתה נשואה למי מהספינה."

מועלם לא ידע אף הוא מי אבי הילד שנשאה תח'ריר בבטנה. הוא ידע שטוב שהיא נמצאת כאן. הוא הבין לפתע למה דברו עליה כעל אשה לא צנועה. הוא ידע שתח'ריר לא יצאה עם אף אחד מאנשי הספינה. התינוק נוצר כנראה במעבדה הרפואית. דוקטור אחלם לא אמרה דבר וגם הרופא הראשי מוסטפא לא אמר דבר, אלא רק חייך חיוך אבהי ומבין, לכן תח'ריר חמקה מדי פעם למרפאה, לבצע בדיקות… הרופאים לא אמרו דבר, הם לא גילו את סודה של המפקדת. מועלם הבין שמה שמתחולל כעת בספינה 'לאדן' ומצבה העדין של המפקדת שלו מוביל למקום די מורכב ומביך.

מאזדה היה נבוך. בספינתו היו אמנם גברים ונשים, אולם בספינתו הם נהגו בכל זאת להביא ילדים בדרך קצת יותר מסורתית למעט מקרים של בעיות פוריות. מפקדי הספינה הקודמים דאגו לשרש חלק מהמנהגים הישנים. הנשים לא עברו את הטקס המסוכן של מילת נשים, הן התחתנו בגיל סביר ולא נחטפו או הועלמו. לא היו גם מעשי אונס. צמרמורת חלפה בגבו של מאזדה. הוא הכיר חלק מהסיפורים השבטיים. והוא ידע שהמצב הרבה יותר מורכב ממה שנראה על פני השטח.

הוא נזכר בספינתו שלו, שהייתה אוד עשן מיבשת שלמה, מתרבות רב – גונית שממנה צמח המין האנושי. הוא נשך את שפתו התחתונה. כנראה שהמין האנושי לא שונה ולא השתנה. הוא הביט על הקצין הראשון של הספינה 'לאדן'. זה כמו גלגל שחוזר על עצמו.