הימים הנוראים

הם ניבאו בלוח השנה החרוט על אבן את סופו של מחזור גדול אחד, הם ידעו שצריך להתחיל מחזור חדש לאחר מכן. סידור הכוכבים תאם להפליא ללוח השנה הזה. הם לא היו שם כדי לראות כמה צדקו בחיזוי האסטרונומי שלהם. הם נעלמו בין אם בחרב ובין אם ממחלות שלא ידעו על קיומן. החורבות שנותרו כעדות אילמת נותרה בגדר חידה מיסתורית עד שהחלו לחפור במקומות שהם הותירו. לוח השנה שלהם שהורכב משלושה מחזורים משך את תשומת לב החוקרים מיד.

הוא היה איש מוזר, טיפוס משונה, אחד שמחפש צרות. האינטרנט היה בשיא פריחתו ושום דבר כנראה לא יעצור אותו, כך הוא חשב. בתקציב דל שהושג בדרכים מפוקפקות, הוא החל להסריט סרט. הוא ידע בדיוק מה יקרה לאחריו. הרי הוא חשב על זה, הוא לא בדיוק שילם לשחקנים. הסרט דן באיש נתון במחלוקת אך חשוב. היה זה מייסד דת האיסלם, הנביא מוחמד. הוא הציג את הנביא באופו נלעג במיוחד. הסרט הועלה בתחילה באמצעים כאלה ואחרים לרשת, הוא החל להתפשט.

כאשר הסרט הגיע למדינות ערב התגובה על בזוי הנביא לא איחרה לבוא. השגריר היה בשגרירות, לגם יין וכתב תזכיר במחשב על המצב בעיר בנגאזי שבלוב. לוב הייתה מקום מסוכן בהחלט. מנהיג לוב, מועמר קדאפי, נרצח בלינץ' משפיל. זה ההי בשיא 'האביב העברי'  כשעוד היו שסברו שהמהפיכה מבורכת. קדאפי המת ליכד את השבטים שהרכיבו את לוב. לאחר מותו לוב הפכה לסוג של יורה מבעבעת, סיר ענקי וגועש של פלגים שונים של האיסלם שנאבקו זה בזה. ארגון הג'יהאד העולמי 'אל קעידה' נטל למעשה את השליטה על המדינה.

זה זמן מה שהכוננות בלוב העולתה. הרי אנשי 'אל קעידה' לא היו חברותיים במיוחד. השגריר היה מאובטח יחסית. רוב הסגל הדיפלומטי לא היה בלוב. איש האבטחה הריח ריח מוזר ומתקתק של עץ נשרף. לא רחוק ממנו, מכונית נסעה במהירות והאש החלה להתלקח. המאבטח עשה מאמץ הירואי כשהודיע שהבניין בסכנה. הוא ניסה להמלט למקום בטוח יותר, אך לא היה כזה. היריות החלו כמעט מיד וקהל משולהב קרא בקול "אללה הוא אכבר" איש לא יבזה את הנביא מוחמד. אפילו לא ארצות הברית. תוך זמן קצר התבשרו בארצות הברית שבשגרירות לוב קרה אסון.

החיפושים החלו. מי היה האיש שהפיץ את הסרט? בתחילה חשבו שזה ישראלי, יהודי או משהו בסגנון, אולם מהר מאוד התברר שהאיש הנ"ל לא ההי יהודי או ישראלי. הרי הדבר הקל ביותר לעשות היה להאשים את ישראל. העצם שתקועה עמוק בגרון של המזרח התיכון שהלך והתאסלם. בארצות הברית הוחלא להזהיר את הסגל הדיפלומטי.

לא חלף זמן רב ומהומות החלו להציף את העולם הערבי. איך העזו לפגוע בנביא מוחמד? מצרים, תימן, ירדן, השטחים, עזה, סודן, איראן ועיראק נשאו את נס המרד. הרי לא יתכן שהנביא היה שיכור ונואף. לא יתכן שהנביא שמלאכים נתגלו אליו, ישתה אלכוהול ויחטא כלפי אישתו האהובה ובני ביתו. מעולם האיש לא בקר בירושלים, ירושלים לא הוזכרה בקוראן, מה שלא מנע מהמוסלמים לחלל את שרידי בית המקדש היהודי. אולם אסור היה לומר מילה רעה על הנביא.

וסרט ממקור מפוקפק הצית את אש השנאה. האש שחיכתה להזדמנות ללחך את כל הנקרה בדרכה. המוסלמים שנאו את כל מה שלא מוסלמי. אולם לא כל המוסלמים היו כה חדורי שנאה, הם סבלו אותה מידה. הנוצרים היו צלבנים כופרים. מתברר שהיו דברים בהיסטוריה שלא עברו שינוי. האינטרנט אולי הפך את העולם לכפר גלובלי אבל את היצרים הנושראיים ביותר הוא לא עידן מעולם. 

אירופה סבלה באותם ימים ממשבר כלכלי שאיים על יציבותה. נראה שאידאולוגיות אפלות החלו להרים ראשן בעיקר ממדינות שנפגעו מהמשבר הכלכלי. שנאת זרים באירופה לא הייתה משהו חדש, אולם הפעם אש השנאה נגד זרים הוצתה שוב.

הנשיא האמריקני עמד לבחירות.

באיראן דהר איש אפור, קטן ואובססיבי לעבר פצצת יום הדין. איש לא תאר לעצמו כמה קרוב היה מחמוד אחמדינג'ד לפצצה עצמה. במדינת ישראל ראש הממשלה לא הפסיק לדבר תחת כל מקרופון רענן על אופציית התקיפה באיראן. גם במדינת ישראל נראתה ההקצנה. העולם נכנס לסחרור מסוכן.

וכך, לקראת סוף שנת 2012 החלו הימים הנוראיים. בדיוק כמו שחזו בני שבט המאיה שנעלמו מזמן. המחזור עמד להסתיים. אחר עמד להתחיל רק שאיש לא ידע מה יהיה המחיר.

Ahmadinejad and Gaddfy

Libya and Iran – Mad Men mad world

מודעות פרסומת