פרק 13 – צלמוות

האזור הזה ידע ימים יפים הרבה יותר, אולם לא נותרו אפילו חורבות שיעידו על היחוד שלו, רק אזכורים רבים כל כך, זכרונות תלושים של אנשים, מלמולים שהוצאו מפיותיהם הסדוקים של הבודדים ששרדו את התופת. הם דברו על מקום מופלא, אחד מפלאי תבל, המקום הכי נמוך בעולם, הם דברו על העיר שהייתה טבורו של עולם. הדברים נאמרו בקושי, מתוך שפתיים סדוקות, האנשים הללו היו בין הראשונים שמתו בתופת. מראם של האנשים הללו שהצליחו להמלט, נחרט בלב הראשונים שהצליחו לברוח ולהקים את תחילתה של עיר כוורת.

הם לא שכחו את ההזיות, צרחות הכאב והתפילה שקפאה על מה שהיה אפשר לתאר כפנים אנושיות. זו הייתה בפירוש אשה, היא דברה בקושי, במבנה המאולתר, שהיה עמיד יחסית לקרינה. הם ידעו שהיא לא תשאר איתם זמן רב. הם אחזו את ידה, שהייתה שרופה כמעט עד תום. היא בקשה מים והם נתנו מן המעט שנותר, היא הזתה ודברה על המקום הקדוש ההוא "ירושלים" ועל הים הזה, ים המלח, ים המוות. היא אמרה בצרידות את המילים הללו בשקט רוטט "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי", חלקם לא ידעו אם לצחוק או לבכות כי אכן לשונה הייתה יבשה ונפוחה והייתה סכנה ממשית של הדבקות לחיך. עיניה לא היו שם כשהגיעה למקום, המראה היה קורע לב. הם בהחלט לא ידעו איך וכיצד הצליחה לעבור מרחק כה גדול במצבה. הם ניסו להקל את הכאב, זה מה שיכלו לעשות ולנצור את הזכרון החי הזה.

ים המלח, ים המוות ניצב עתה כמצבה עגומה להיסטוריה של המקום, השבר הגיאולוגי חזר לפעילות זמן קצר לאחר שהפצצות נפלו. אחת מהן צללה כנראה בצורה ישירה לנקודת תורפה בשבר הזה, וכך, מדי פעם בפעם רעדה האדמה. לעיתים רחוקות חשו בכך בעיר כוורת. העיר עצמה שכנה רחוק מהאזור, אולם רעידות האדמה הלכו והתגברו עם הזמן. רעידת האדמה האחרונה הייתה חזקה במיוחד. לא היה צריך ידע כלשהו בנושא כדי לחוש את הסכנה. 

ובעיר טלאים כמו עיר כוורת, המרחק ממוקד הרעש היה פריט שולי. רעש בעוצמה כזו הסב נזק רב לאנושות עוד בתקופות שהיו ערים מעל פני האדמה. מקומות רבים בעיר כוורת לא היו יציבים, אנשים חשו מבוכה ובילבול. אחיה תהה למה לוקח לארין זמן כה רב לחזור, מדוע היא לא כאן. הוא רצה לדעת לאן היא הלכה, למה היא לא אמרה לו כלום. הוא רצה לספר לה על הספר הגדול שמצא, אולם האדמה זזה והוא התחבא מתחת לשולחן העבה, חיכה לתום הרעש והביט על סביבת העבודה שלו. מרכז המידע לא נפגע, לפחות זו הייתה הקלה.

רוברט היה עדיין עם ארין. היא חשה מצוקה מאחר שהבטיחה לאחיה לשוב למרכז המידע. אך משהו בתוכה בער, משהו שהיא לא ידעה להגדירו. היא רק ידעה שהיא רצתה להשאר עם האיש המוזר הזה, להשאר איתו ויהי מה. הוא המשיך לאחוז בידה, המום מהעובדה שקשה לו לשלוח אותה לדרכה.

– "רוברט, מה עושים עם רעידת האדמה הזאת??? יהיו עוד??"

– "אני לא יודע, ארין, אני רק יודע שהרעידות הללו הולכות ומתחזקות ויש סכנה למקומות רבים."

– "רוברט, כמה ספינות יש? אפשר לעשות משהו??"

– "ארין, אני לא יודע אם יושבי הספינות ידעו מה לעשות אם וכאשר יקרה משהו כזה, אני רק יודע שאני בקשר עם הספינה 'אברהם אבינו', אבל יש עוד 11 ספינות שרובן מצויד טוב יותר מהספינה הזו. היא נבנתה אחרונה."

– "ארין, כשתחזרי למרכז המידע, תנסי להתנהג כרגיל, או לפחות כמעט כרגיל, אני לא רוצה שהם ידעו… שהם ידעו שיש ספינות שם למעלה."

– "רוברט, הבטחת בסך הכל לספר לי סיפור אולם קרה הרבה מעבר לסיפור, הייתה רעידת האדמה הזאת, ואז גיליתי שיש ספינות חלל ומכונת זמן…"

– "נכון, ובגלל זה את צריכה לשמור על שקט יחסי. כלומר, אם תרצי תוכלי לבוא אלי, אבל אל תגידי לאחיה כלום בשלב הזה."

– " רוברט, על הספינות לא אדבר, את מכונת הזמן גם, במילא לא יאמינו לי.. אבל דבר אחד לא אוכל להסתיר…"

– "ארין, אותי אף אחד לא רואה חוץ ממך. אז זה בסדר." הוא נשמע נבוך.

רוברט ידע שהזמן לספר לארין את האמת עליו קרוב יותר מתמיד. בטח כשכל משתנה פתאום מהר כל כך. בעודו תוהה האם לדבר איתה על מצבו המיוחד, היא פנתה לעברו ואמרה:

– " רוברט, תמיד ראיתי אותך, פשוט לא ידעתי מה לומר לך. התעצבנתי כשהם כאילו התעלמו ממך. וזה כולל גם את אדון אחיה. זה כולל את כולם. אבל … אני, אני תמיד ראיתי אותך."

רוברט ניגש אליה שוב. הוא בחן היטב את תווי פניה, את השפתיים בפרט, הוא לא יכול היה להמלט מהדמות הזאת שרדפה אותו ימים ולילות, האשה ההוזה, האשה שאחוזה בכאבי תופת, זו שדברה על עיר הנצח – ירושלים. הוא נסוג צעד לאחור לפתע מתוך חלום הוא ראה בבירור את הדמיון המדהים בין ארין לבין האשה הזו.

"גם אם אלך בגיא צלמוות לא ארא רע כי אתה עימדי" – נזכר בעוד משפט שהאשה הזו אמרה. המשפט היה חזק מכדי להיות אמיתי ובכל זאת הוא תאר טוב מדי את המקום שבו החל הכל: גיא צלמוות – ים המוות, ים המלח, השבר הזה. השבר הסורי אפריקאי.  החלום והמציאות התערבבו לזמן שנדמה כנצח. ארין לא הייתה שם. היא הלכה. חומקת בשקט למרכז המידע. אחיה חיכה לה. זועף יותר מאי פעם.

INFERNO

That is the meaning of the word INFERNO

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s