פרק שלישי – ניו יורק

הייתה זו שעת בוקר רגילה למדי, הוא מיהר למשרד, נשק לאשתו ואמר לה כמה שהוא אוהב אותה. בדרך הוא פגש מספר חברים לעבודה ויחד הם עלו למעלית שתוביל אותם לעוד יום עבודה במשרד. הנוף הנשקף מהמשרדים הללו היה שווה כל דולר, מנהטן כולה נפרשה לעיני המתבונן. זה היה אחד משני מגדלים זהים, מקום עבודה טוב, מסודר. הוא שלח חיוך שובב למזכירה שלו. מזג לעצמו קפה והחל את שגרת היום שלו. הוא לגם מספר לגימות מהקפה המהביל, כשלפתע הוא חש שמשהו מזעזע אותו. לא היה לו זמן לחשוב. הוא התקשר לאשתו בבית. "אני אוהב אותך" הוא אמר והקו ניתק בפתאומיות.

הטיסה התנהלה כרגיל, הנוסעים התרווחו על המושבים, שמש של בוקר סתווי החלה להפציע במזרח צובעת את האופק בצבעים מבטיחים. הם לא ידעו שתבא הטייס קורה משהו. הטייס ניסה להיאבק באיש החסון שעמד מולו, כטייס, הוא נתקל בטיפוסים שונים ומשונים, הוא חשב שהנה נפל בחלקו עוד טיפוס מוזר, אולם לא עבר זמן רב והטייס הרגיש דקירה שפילחה את ליבו, אולי זו הייתה ירייה. העולם הבהיר הפך שחור. הטייס שכב מדמם למוות. האיש השחום והחסון התיישב במושב הטייס והחל להטיס את המטוס לכיוון אחד ממגדלי מרכז הסחר העולמי. שפתיו לחשו ללא הפסק "אללה הוא אכבר", "אללה הוא אכבר", יחד איתו היו עוד שלושה אנשים שחומים וחסונים. הם ידעון מה הם עושים. בנחישות הם היטו את המטוס אל עבר מרכז הסחר העולמי. הם שיערו שהמגדלים יעמדו בפיגוע. הם הוכנו מראש, והיו מוכנים לעלות לגן עדן בשמו של אללה.

כמעט במקביל מטוס נוסף עשה מעשה דומה. המגדלים שנחשבו יציבים, סמל לאומי, סמל לעוצמה לא עמדו אל מול מכלי דלק מלאים, התנגשות עצומה ושנאת אימים. 

הם רצו מתנשפים במדרגות, זה היה גרם המדרגות היחיד ששרד, הם לא הביטו לאחור, לפחות, השתדלו לא לעשות כן. הם אחזו זה בידו של זה. הוא היה מפוייח קצת אבל הוא הבטיח לה שיחזור היום מוקדם מהעבודה, הרי הוא אמר לה כמה הוא אוהב אותה. הוא יכול לשמוע קולות לא מהעולם הזה, קולות של פלדה מתחממת, קולות של מוות, להריח את הבשר החרוך… זיעה ביצבצה על מצחו הוא היה חייב לצאת מהבניין. הוא רק זכר איך כשיצא החוצה, הוא צעק מתנשם לאחרים שלא יתקרבו לבניין.

יחידת הכיבוי הייתה אחת מיני רבות שהוזעקו למקום. הם הכירו את המקום היטב. אולם קבלת הפנים הייתה שונה מאוד הפעם. הקומה הייתה מוצפת בעשן וחומרים רעילים אחרים שנפלטו לחלל האוויר, אין כמו מחשבים שעולים באש, מטפים ושאר ציוד משרדי ואחר שבוערים ופולטים מגוון ריחות שאי אפשר להימנע מלחוש בחילה בקרבתם. אולם הריח האיום ביותר היה זה של הבשר החרוך. הכבאי מלמל משהו, מעין תפילה חרישית, הוא היה צריך לדווח על המצב בקומה 75 … הוא ידע שאין לו סיכוי אל מול ענן האש שעמד לחנוק אותו.

היא עמדה ליד החלון ונופפה בידה, היא ידעה שהם יבואו, הרי הם תמיד באים. תמיד. הרי זה שמראים בסרטים. אולם זגוגית החלון החלה להשמיע קול מפחיד, היא הביטה סביב והחלה לנופף בטירוף לעבר החוץ. בוהה בנקודה עיוורת אי שם בחלל, אולי מישהו יבוא להציל אותה. אולי מישהו רואה, היא הרי הייתה אישה טובה, עובדת מסורה. היא הבינה כמעט ביאוש, שהם לא יבואו, אמנם זה קצת גבוה מדי לבצע קפיצה, אולי יש רשת למטה, אבל זה עדיף מהחום המחניק הזה. היא עלתה על אדן החלון וכמו ציפור שברירית היא נפלה מטה מטה, חופשיה, חופשיה. המצלמה תפסה את תמונתה. תמונה של אשה שרצתה להיות ציפור.

היה זה היום השחור ביותר שידעה העיר ניו יורק. התאריך – 11.9.2001. זה היה מה שהחל תגובת שרשרת. היה זה היום שבו העולם למד לשנן שם שהטיל אימה "אוסמה בין לאדן", חלקים מהעיר נראו כמו נלקחו מסרט אימים, אך הפעם הייתה זו המציאות. אפשר לומר שהאנושות לומדת לאט. בשנים שבאו לאחר מכן חי העולם על בלימה מבלי לדעת זאת. בעיר כוורת היה האיש תעד את זה למען האנושות. הוא קיווה שהם ילמדו את הלקח.

 

תגובה אחת על “פרק שלישי – ניו יורק

  1. patrick17 הגיב:

    Reblogged this on FROM MY POINT OF VIEW and commented:

    לעיתים כתיבה מהווה דרך להחלמה והעצמה. בקרוב פוסט בנושא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s